מחשבות על צום י"ז בתמוז, חולמים, עיוורים והמידה ה-13
כולם יודעים למה צריך לצום בי"ז בתמוז, לומדים זאת כבר בחוברות הלכה ביסודי. נביא כאן את דברי המשנה (תענית ד, ו [לקוח ממהד' הרב בארי עפ"י כ"י קאופמן]): חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהָבְקָעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפִּיסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. תמיהה נפוצה של בני נוער היא: למה צריך לצום על הדברים שאירעו בעבר, לא התקדמנו מאז?! התשובות של המחנכים הן בדרך כלל כדלהלן: עם שאין לא עבר אין לו עתיד, כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו וכיו"ב. המהדרים יצטטו את דברי הרמב"ם בהלכות תעניות (ה, א): יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להטיב, שנאמר "והתודו את עונם ואת עוון אבותם" (ויקרא כו, מ). התשובה היא שזה ...