מחשבות על צום י"ז בתמוז, חולמים, עיוורים והמידה ה-13

כולם יודעים למה צריך לצום בי"ז בתמוז, לומדים זאת כבר בחוברות הלכה ביסודי. נביא כאן את דברי המשנה (תענית ד, ו [לקוח ממהד' הרב בארי עפ"י כ"י קאופמן]):

חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהָבְקָעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפִּיסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל.

תמיהה נפוצה של בני נוער היא: למה צריך לצום על הדברים שאירעו בעבר, לא התקדמנו מאז?! התשובות של המחנכים הן בדרך כלל כדלהלן: עם שאין לא עבר אין לו עתיד, כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו וכיו"ב. המהדרים יצטטו את דברי הרמב"ם בהלכות תעניות (ה, א):

יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להטיב, שנאמר "והתודו את עונם ואת עוון אבותם" (ויקרא כו, מ).

התשובה היא שזה שאותם הצרות קורות לנו גם עכשיו זה מעיד על כך שהמעשים הרעים של אבותינו ממשיכים להיעשות על ידינו. לכן עלינו לצום ולעשות חשבון נפש כדי לראות איפה טעינו.

וישאל השואל: רק רגע, על אילו צרות שקורות לנו אתה מדבר שהן כמו הצרות שאירעו אז? הלוא יש לנו מדינה, צבא וכו'! התשובה היא שעדיין לא הגענו לגאולה השלמה וכל מיני דחוקים ותירוצים משונים.

עיוות המציאות כדי להתאימה למקורות

תופעה  דומה היא כשתמהים למה צריך לומר בתפילת מוסף "יהי רצון... שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו" הרי אנחנו בארץ! התשובה בדרך כלל הולכת ככה: אנחנו מתפללים על כלל עם ישראל שיעלו לארץ והמצב היום לא יכול להיקרא שאנחנו נטועים בגבולנו.

על הרישה של התשובה אינני חולק היא אכן מובנת, אנחנו מבקשים בתפילה כל יום על קיבוץ גלויות של כל תפוצותינו. אבל הסיפה משום מה גורמת לי לאי-נוחות. המשיבים בדרך כלל לא מודעים לכך שיהודים שחיו בארץ תחת שלטונות נוכריים לא אמרו את המשפט הזה שבכלל לא מחויב לומר מן הדין (ראה ירושלמי, ברכות ד, ו; בבלי ר"ה לד ע"א). אנחנו לא נטועים בגבולנו.

למה צריך להיכנס לדחוקים כאלה? כי לא מכירים את האמת. מניחים שמה שכתוב בסידורי התפילה הוא מה שכתבו אנשי כנסת הגדולה והוא קודש לא ישתנה ולא יוחלף. המציאות סטטית. וכאשר המציאות השתנתה זה סותר. אבל לא יכולה להיות סתירה . אז משתמשים במידה ה-13 שהתורה נדרשת בה (שהיא מן התורה כמו שכתב הראב"ד בפירושו לתורת כהנים): שני כתובים מכחישין זה את זה. עושים אוקימתא ומסייגים את הגדרת הינטעות בגבולנו.

אנשים משתמשים במידה ה-13 ובוחרים לומר שהמציאות שלנו היא של שמד וצרות.

כמו שם, נראה שגם במקרה שלנו הרבה לא מודעים למה שכתוב בתלמוד. להלן נציע את הסוגיה בבבלי ראש השנה יח ע"ב.

האם הצום בימינו הוא חובה, רשות או איסור?

הקדמה הנחוצה להבנת הסוגיה: המשנה אומרת ששלוחי בית דין יוצאים להודיע לבני הגולה על התאריך בו חל ראש חודש. עושים זאת בששה חודשים שהם: ניסן (בגלל פסח), אב (בגלל תשעה באב), אלול (כדי שידעו מתי יחול ראש השנה), תשרי (כדי שידעו מתי התאריכים הנכונים של מועדי תשרי), כסליו (בגלל חנוכה) ואדר (בגלל פורים).

וליפקו נמי אתמוז וטבת! דאמר רב חנא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא: מאי דכתיב "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה"? קרי להו צום וקרי להו ששון ושמחה: בזמן שיש שלום, יהיו לששון ולשמחה. אין שלום, צום. אמר רב פפא הכי קאמר: בזמן שיש שלום, יהיו לששון ולשמחה. יש גזרת המלכות, צום. אין גזרת המלכות ואין שלום, רצו מתענין רצו אין מתענין.

 המשנה מדברת על ימי בית המקדש, לכן לא היו צריכים לצום בי"ז תמוז ובי' בטבת. התלמוד מדבר על ארבעה מצבים:
1. יש שלום.
2. אין שלום.
3.יש גזרת המלכות.
4. אין שלום ואין גזרת המלכות.

יש שתי שיטות:
א' אם 1 אז אסור לצום ואם 2 אז חובה לצום.
ב' אם 1 אסור לצום,אם 3 אז חובה לצום ואם 4 רשות לצום (תלוי ברצון [נגדיר להלן]).

הרא"ש פוסק כשיטה ב' (א, סי' ו). לכן לצורך ההמשך נניח שההלכה היא כשיטה ב'.

הגדרת 1: בפירוש יש שלום יש כמה שיטות שיטות:
a. רש"י, יד הגויים לא תקיפה על ישראל.
b.רבנו חננאל, בית המקדש קיים.
c. הרשב"א, ישראל שרויים על אדמתם.
d. הרמב"ם, ימות המשיח (הלכות תעניות ה, יט).

המצב כיום הוא שבית המקדש לא קיים, שייבנה במהרה בימינו, המשיח מתמהמה, יד הגויים לא תקיפה על ישראל וישראל שרויים על אדמתם. לפי זה לדעת רש"י ורשב"א בדורנו י"ז בתמוז הוא יום ששון ושמחה ואסור בתענית!

נניח שהלכה כמו רבנו חננאל והרמב"ם, ואז המצב הוא שאין שלום. מה הדין במצב כזה? גזרת המלכות (בנוסחות אחרות: שמד, צרה או צרות) אין בימינו. כל מי שאומר אחרת הוא עיוור למציאות. גם הציוניים לא גוזרים עלינו לבטל המצוות, שמד זה לא. מי שלא התעורר מחלום הגלות אז עכשיו זה הזמן. "סלאח פה זה ארץ ישראל". יש שלטון יהודי וחופש דת לקיים המצוות. אז המצב כיום הוא שאין שמד ואין שלום. יוצא שהצום תלוי לפי רבנו חננאל והרמב"ם אם רוצים או לא. גם אם נאמר שהלכה כשיטה ב' למעלה, לפי רש"י ורשב"א הצום תלוי ברצון. והדעת נוטה לפירוש רש"י שמאוד הולם את פשט הלשון.

אם אתם ספקנים לגבי המצב, דעו לכם שלפי תשובות הגאונים המצב בזמנם (!) הוא שאין שמד ואין שלום. אז אין צורך לעוות ולדחוק, בזמננו מצב היהודים טוב עשרת מונים ממה שהיה אז. "והאמת והשלום אהבו".

הגדרת "רצו"

בשבלי הלקט השלם לר"צ הרופא מובאת תשובת רב כהן צדק (שבה"ל השלם, סי' רעח. מהד' בובר: קלב ע"א): "ואלו ד' צומות כתב מר [רב] כהן צדק זצ"ל מי שרוצה להתענות יתענה ומי שאינו רוצה להתענות אל יתענה". מקורו, כפי שמצוין שם, הוא דברי התלמוד שהבאנו למעלה. גם הרשב"א כותב שהדבר תלוי ברצון כל אחד.

לפי הרמב"ן (ר"ן על ר"ה רמז תתקמב) הדבר תלוי ברצון רוב ישראל וכבר קיבלו על עצמם ואסור ליחיד לפרוץ גדרם. לפי הרא"ש הדבר תלוי בציבור (ב"ח או"ח סי' תקנ מפרש שמדובר על הציבור שבאותה מדינה), גם הוא פוסק שאסור לפרוש מהציבור.

האם הצום באמת מקוים כיום לחשבון נפש?

איך מעבירים את הצום? כמובן יש ללמד סנגוריה על ישראל, עמך ישראל עם של צדיקים, שמקדישים את היום לתורה, מעשים טובים, תיקון המידות וחשבון נפש. אבל בתוך ישראל יש כאלה שלא בדיוק נמצאים בקבוצה הזו. הם מעבירים את הצום בשנה, מרתון סרטים, צפיית בינג', משחקים וכו' מעשה המצווה יש כאן, קיום המצווה אין כאן. זה לא אופי הצום.

אז למה להמשיך לצום? אני לא מתחבר לצום, תרחמו עלי כמה שתרצו, תאמרו שאני לא מחובר לעבר של העם שלי (מכיריי יודעים שזה שקר גס), אני לא מאמין בצביעות. אני צם בגלל קבלת הציבור ואינני פורש ממנה (אם כי אני סבור שאנחנו במצב של שלום). ברור לי שאם הציבור היה יודע הוא לא היה מוכן לצום, אנשים נוטלים קליצום, מתכוננים יומיים לפני הצום ומרבים בשתיית מים רק כדי להיות במצב סביר בצום. הצום הזה הוא סבל להרבה אנשים שאני מכיר באופן אישי, מיגרנות, הגעה לסף התייבשות וכו'.אם יבואו תועלתני המצוות ויאמרו שצום זה בריא, אל תאמינו להם, צום מאכילה בלבד הוא בריא, משתייה - לא.