על ירושלמי ובבלי 2, הרחבה למענה על טענת הרי"ף

טענת הרי"ף: הלכה כבתראי

ואנן לא סבירא לן הכי דכיון דסוגיין דגמרא דילן להתירא לא איכפת לן במאי דאסרי בגמרא דבני מערבא דעל גמרא דילן סמכינן דבתרא הוא ואינהו הוי בקיאי בגמ' דבני מערבא טפי מינן ואי לאו דקים להו דהאי מימרא דבני מערבא לאו דסמכא הוא לא קא שרו ליה אינהו. (רי"ף סוף עירובין)

הרי"ף טוען שחכמי בבל ראו את דברי הירושלמי, ולכן אם לא הכריעו כמותם זה משום שדבריהם נדחו. טענה זו מעלה כמה שאלות: 1. מדוע חכמי בבל לא מביאים בהרבה מקומות את השיטה החלופית של חכמי א"י וחולקים עליה כמו במקומות אחרים? 2. מאיפה ידוע לנו שחכמי בבל ראו את התלמוד הירושלמי?

לגבי 1 הקושי נשאר בעינו לדעתי. בעבר הועלו בפניי כמה תירוצים אך לא נראו לי. כגון: חכמי בבל לא ראו בשיטה זו ראויה להתייחסות, או שרצו לקצר באורך הסוגיה. והמשכילים יבינו את דבריהם (או שלא). למה שחכמי בבל יתעלמו בבוטות מדברי חבריהם שבמערב?

לגבי 2 אכן אין עדויות שחכמי בבל ראו את התלמוד הירושלמי לפחות עד תקופת רס"ג (המאה ה-10 לסה"נ; ראה: ע"צ מלמד, פרקי מבוא לספרות התלמוד, עמ' 518), אולי ראו מקורות ארץ-ישראליים ודווקא הכניסו פסקים על פיהם (הרב א"ר זייני, רבנן סבוראי וכללי ההלכה, עמ' 209 ואילך).

וגם אם אחרוני בבל הכריעו כבבלי, מי אמר שאחרוני ארץ ישראל לא הכריעו כמותו? מדוע שהסמכות תהא נתונה דווקא אצל הבבליים?

על הכלל הלכה כבתראי

הכלל הלכה כבתראי (עברית: הלכה כאחרונים) הוא כלל פסיקה מתקופת הגאונים (ראה למשל: תשוה"ג שערי צדק ח"ד, שער ב, סי' לא). את הסברה של כלל זה מסבירים התוס' (קידושין מה ע"ב תוד"ה "הוה עובדא"):

"פסקינן כבתראי לפי שדקדקו יותר מן הראשונים להעמיד הלכה על בוריה"

שאלתי היא: האם גם במקום שלא בטוח שהאחרונים ראו את דברי קודמיהם ולא התחשבו בהם נכריע כמותם?
התשובה היא לא, כמבואר בשו"ת מהר"י קולון צד:

ולפי הנלע"ד דדווקא היכא שדברי הראשונים כתובים על ספר ידוע ומפורסם אבל מה שנמצא כתוב בתשובת גאון אחד ולא עלה זכרונו על ספר ידוע אפילו אם ימצא פוסק אחרון שיפסוק בהפך מהגאון הקודם לו איכא למימר דילמא לא שמיע ליה לאותו פוסק האחרון ואי שמע הוה הדר ביה. (בהמשך הביא לדבר ראיה מהגמ' בכתובות דף סט עי"ש)

אע"פ שדבריו מובאים בהקשר של תשובות הגאונים, אין בעיה לעשות היקש פשוט לנדון דידן. לפי"ז אם ייוודע שלא ראו חכמי בבל האחרונים את דברי קודמיהם שבא"י אין הכרע לפסוק דווקא כמותם. ודוק (וע"ע בפתח דבר לשו"ת הרמב"ם פאר הדור עמ' 9).

האם חכמי בבל ראו את התלמוד הירושלמי

כמו שהראה הרב יקותיאל יהודה גרינוואלד בספרו הראו מסדרי הבבלי את הירושלמי? (ירושלים-ניו יורק, תשי"ד) מסדרי הבבלי לא ראו את הירושלמי, וכמו שכתב ע"צ מלמד. ולכן אין טעם ללכת דווקא על פי פסקיהם של חכמי התלמוד הבבלי לפי הטעם שהציע הרי"ף. ברשומה הבאה אתמודד עם עוד טענות.