ל"ג בעומר: למה למען ה'?

החלטתי לעשות הפסקה מהדיון על הירושלמי והבבלי ולכתוב על ענייני דיומא. ל"ג בעומר (או לעומר) הוא יום בו משום מה עושים סעודות מדליקים נרות ומבעירים מדורות. ונשאלת השאלה: למה למען ה'?

מה קרה ביום הזה

לפי ספר המנהיג לראב"ן הירחי (=מלוניל) בשם "ספר ישן הבא מספרד" היום הוא היום בו פסקו תלמידי ר' עקיבה מלמות (הל' אירוסין ונישואין קו) וכן המאירי בשם הגאונים (בית הבחירה על יבמות סב).

"התלמידים של ר' עקיבה הפסיקו למות אז יאללה נרים מנגל!"  זה נשמע לי מוזר וחסר היגיון 😕.
טוב, במקור יותר קדום, הלכות מסידור ארץ-ישראלי שפורסמו ע"י מרדכי מרגליות נאמר שי"ח באייר (=ל"ג בעומר) הוא יום פטירת יהושע בן נון (הלכות ארץ ישראל מהגניזה עמ' קמא). ברם לפי המקובל היום יום פטירת יהושע בן נון הוא כ"ו ניסן וכן מובא בשולחן ערוך (או"ח סי' תקפ).
אפילו מוזכר במקורות מהגניזה שאירע בארץ ישראל רעש אדמה ביום הזה, ועשו בו צום (צום יהושע) אבל למה לעשות חנגא ביום של צום שאירע בו רעש אדמה?

אז למה באמת

ר' שמעון בן יוחי (או: ר' שמעון בר יוחאי, להלן: ר"ש) לא נפטר ביום הזה, אין שום מקור (שהוא לא מאוחר מאוד) לכך. אם כן, למה עושים הילולה לר"ש? מדובר כנראה במנהג עלייה לקברי תנאים בהר מירון שהתפתח גם בעקבות האר"י להילולה של ר"ש ואכמ"ל.
הקיצור לענ"ד זו שמחה ללא טעם. וכאן הבן שואל: סו ואט שישמחו סתם, מה הבעיה? יש בעיה בשמחה מרובה חסרת טעם. אני נסמך על התלמוד הבבלי ברכות ל סע"ב-לא ע"א, ראה שם. אין בעיה לשמוח כשהשמחה היא רגילה ולא יותר מדי, קצת רצינות לא תזיק בייחוד עם כל ההבלים שנעשים סביב מדורות ל"ג בעומר. שמחה היא טובה כשהיא במינון בריא. שמחה של מצווה, שמחת חיים, לא שמחה של שטות והבל.
רק אצטט את דברי החת"ם סופר (שו"ת חת"ם סופר, יו"ד, סי' רלג):
אמנם ידעתי כי שמעתי שעכשיו אכשיר דרי וממרחק יבואו ידרושו את ה' בעיה"ק צפת ביום ל"ג בעומר בהלולא דרשב"י ז"ל. ואם כי כל כוונתם לש"ש שכרם רב בלי ספק (…) אבל מטעם זה בעצמו הייתי אני מן הפרושים כבן דרותאי שלא אצטרך להיות יושב שם ומשנה מנהגם בפניהם ושלא ארצה להתחבר עמהם בזה. כי כבר כמה כרכורים כרכר בפר"ח או"ח סי' תצ"ו בקונטרס מנהגי איסור שלו אות י"ד על המקומות שעושים יו"ט ביום שנעשה להם נס (...) שלפענ"ד דאמרינן הוא מהאי ק"ו משעבוד לחרות אמרינן שירה ממיתה לחיים לא כל שכן . אבל לקבוע מועד שלא נעשה בו נס ולא הוזכר בש"ס ופוסקים בשום מקום ורמז ורמיזה, רק מניעת הספד ותענית מנהגא הוא וטעמיה גופא לא ידענא.

למה זה עדיין קיים

קיי, אז מי שעולה להר מירון לקברי הצדיקים ישמח אצלם אם הוא רוצה ללא שום סיבה, נו שוין. אבל למה כולם עושים מדורות שמזהמות את הסביבה, עשן פיח, מכלים עצים וקרשים, זיהום אוויר, קילוגרמים של בשר חיות נצלים ונאכלים (לפעמים נזרקים, השחתת מזון וזלזול בחיים של בריות), ואפילו מיתה בשרפה לחיות מסכנות 😿, פשוט פסטיבל של נזקי אש ובל תשחית. למען מה? 

אני אכתוב על תופעות שמחנכים דתיים מתאוננים עליהם  שקורות במדורות ל"ג בעומר (אני לא בדיוק מזדהה עם הכול): משחקי אמת או חובה עם בעיות של קריבה לעריות, דיבורים גסים, נרגילות, סיגריות, סמים, שתיית אלכוהול. כולם נסחפים ו"מתקלקלים" בתוך התחושה הקולקטיבית של פריקת עול. גם ה"דוסים" שביניהם בקושי עומדים בפיתוי.

איך אמר ראש הישיבה שלי: "יש במדורות האלה דברים נוראיים כמו אלכוהול, סמים ובנות" (וטפ, כששמעתי את זה השתדלתי שלא להתפקע בצחוק מתגלגל 😅).
לא ניפול אפיים ונתחנן, זה מובן. אבל את הבלי היום הזה ודאי שצריך לדעתי לבטל. ולוואי ודבריי ישפיעו על אדם אחד.